<h1>רבינו ירוחם נ"ה ח"א</h1>
<h2>דף ב.</h2>
ליל י"ד שלמחר הוא יום י"ד שהוא ערב הפסח צריך לבדוק החמץ כדי להניח כל חמ' שבבית במקום אחד וכתב הראב"ד בודקין אור לי"ד כלומר סמוך לאור כלומר סמוך לכניסת הלילה.
ליל י"ד, כלומר כשנכנס י"ד בניסן שהוא ערב הפסח בליל שהוא קודם הפסח צריך לבדוק החמץ ולעשות בדיקה בכל מה שהו ברשותו בכניסת הלילה ואסור לעשות שום מלאכה עד שיבדוק ואפילו ללמוד תורה אפילו ששעתו הקבועה לו ללמוד היא באותו זמן לא ילמוד עד שיבדוק.
<h2>דף ד.</h2>
ויבדוק בלילה בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם ויבדו' לאור הנר שאור הנר יפה לבדיקה להכניסה בחורים ובסדקי' כך פשוט בפסחים ואפילו אם היה אדם בטל שעומד בביתו ביום כמו בלילה ואפילו שיהיה הבית אפל שיוכל לבדוק לאור הנר ביום כמו בלילה צריך לבדוק בלילה כדאיתא בירושלמי שאפילו בבית אפל אינו מאיר ביום כמו בלילה.
צורבא מרבנן לא ליפתח בעדניה כלומר לענין ההלכה או ללמוד שום דבר הקבוע לו ללמוד באותו זמן באורתא דתליסר נגהי ארבס' דילמא משכא ליה שמעתתי' ואתי לאימנועי ממצוה כך פשוט בפסחים.
המשכיר בית לחברו אם עד שלא מסר לו המפתח חל י"ד על המשכיר לבדוק ואם משמסר לו המפתח חל י"ד על השוכר לבדוק זה פשוט בפסחי' פי' אבל המפקיד מפתח ביתו לחבירו אינו חייב הנפקד לבדוק כי לא אמרו אלא במשכיר. המשכיר בית לחבירו סתם בי"ד בעיא ולא איפשיטא בפסחים אם חזקתו בדוק אם לא והסכימו הפוסקים דהוי ספק דרבנן ואזלי' לקולא וחזקתו בדוק ומדברי ר"י נראה דאף על פי שאמרנו חזקתו בדוק כשישנו בעיר צריך לשאול לו וכן כתב הריב"ג המשכיר בית לחבירו בי"ד ואינו יודע אם הוא בדוק שואלו ואם אינו מצוי שהלך לו חזקתו בדוק.
הכל נאמנין על בדיקת ביעור חמץ אפי' נשים אפילו עבדים אפילו קטנים משום דבדיקת חמץ דרבנן והימנוה רבנן בדרבנן זה פשוט בפסחים ובירושלמי איכא מ"ד לא תיתני נשים שהן עצלניות והן בודקות כל שהוא וגמרא דילן עקר. וכתב הרמב"ם והקטן צריך להיות בן דעת שיודע לבדו' וכן עקר.
<h2>דף ד:</h2>
המשכיר בית לחבירו בחזקת שהוא בדוק ומצאו שאינו בדוק לא הוי מקח טעות דאפילו במקום שנותנין שכר על הבדיקה ניחא ליה לאיניש לקיומי מצוה בין בגופיה בין בממוניה זה פשוט בפסחי' י"מ דמיירי קודם י"ד דאי ביום י"ד על המשכיר לבדוק וי"מ דמיירי ביום י"ד דאף על גב דעל המשכיר לבדוק אינו צריך ליכנס לביתו.
<h2>דף ו.</h2>
המפרש בים והיוצא בשיירא קודם הפסח שלשים יום אין צריך לבער ביתו מן החמץ אבל תוך שלשים יום צריך לבער ודוק' שאין דעתו לחזור קודם הפסח אבל דעתו לחזור קודם הפסח אפילו קודם שלשים יום צריך לבער שאינו יודע באי זה עת יחזור לביתו זה פשוט בפסחים. העושה ביתו אוצר קודם שלשים יום לפני הפסח אין זקוק לבער תוך שלשים יום זקוק לבער וקודם שלשים יום שאין זקוק לבער דוק' שאין דעתו לפנותו אבל דעתו לפנותו קודם הפסח אפילו קודם שלשים יום זקוק לבער זה פשוט בפסחים.
<h2>דף ו:</h2>
הבודק צריך שיבטל אחר בדיקתו ויאמר כל חמירא דאיכא ברשותי דלא חזיתיה ודלא ביערתיה וכתב רי"ף דלא ידענא ביה ליהוי בטיל וחשיב כעפרא דארעא וצריך לומר ברשותי ולא בביתא הדין שמא יש לו בבית אחר ומאחר שביטל כבר החמץ הפקר ולא יעבור עליו. ואינו מבטל משום פירורין שאינו יודע בהם כי אינם חשובים וממילא הם בטלין ואינו עובר עליהם אלא שמא בא' מזויות הבית היתה גלוסקא יפה שדעתו עליה ולא בטלא ממילא ולפיכך צריך לבטל ולא נאמ' כשימצאנה יבטלנה שמא ימצאנה אחר זמן שנאסר כבר החמץ שהוא אחר ו' שעו' ואינו יכול לבטל כי אינו ברשותו לבטלו משיגיע זמן האיסור ולא נאמר שיבטלנה למח' בשעה ד' או ה' קודם שיבא זמן האיסור כי מאחר שאינו זמן איסור ולא זמן ביעור שמא ישכח ולא יבטלנה וגם אינו יכול לבטלה בתוך ו' שעו' כיון דאיסורו מדרבנן בשעה ו' אינו ברשותו ואינו יכול לבטלה והביטול די בלבו כך פשוט בפסחים. כתב רש"י בתשובה מיד בלילה יבטל כלומר יאמר הבטול שכתבתי ויש שנוהגין לבטל בתחלת שעה ו' בשעת שריפה כלומר בסוף שעה ה' קודם שיגיע זמן איסורו דרבנן והוא שעה ששית כמו שכתבתי למעלה שאינו מועי' לו הבטו' מאחר שהגיע זמן איסור מדרבנן והרא"ש כתב ששניהם כא' טובי' וכן היה נוהג רצב"א והטעם לפי שרגילין לקנות פת וגם בפת שבטל הלילה חוזר לזכות בו וגם לא בטל הלילה אלא החמץ שלא ראה ושמא ישאר ממנו כזית ואני המחבר ראיתי לרבותי נוהגין כן לבטל הלילה ולחזור ולבטל ביום קודם שיגיע זמן איסור דרבנן ובשל הלילה היו אומרי' דלא חזיתיה ובשל יום היו אומרין בין ידענא ביה בין לא ידענא ביה ליבטיל וליחשיב כעפרא דארעא וכן נראה עקר וכן נר' סברת רי"ף שכתב כי אחר הביעור בלילה יבטל ויאמ' כל חמירא דאיכ' ברשותי דלא חזיתיה ודלא ביערתיה ולא ידענ' ביה וכו' כי משום דעדין יש לו לאכול חמץ ממה שיודע שהוא ברשותו ולפי' אינו מבטל אלא מה שאינו יודע אבל ביום אינו כן והביטול די בלבו כמו שכתבתי בלא אמירה.
ואחר שיגמור לבדוק יבטל ויאמר כל חמירא דאיכא ברשותי דלא ידענא ביה ליבטיל וליחשיב כעפרא דארעא.
וביום י"ד יכול לאכל חמץ כל ד' שעות וכל שעה ה' יכול ליהנות בו ויתננו לגוי או ימכרנו כי אין טעון שרפה אלא אחר שכבר נאסר שהוא מו' שעות ולמעלה ויבער כל החמץ מן הבית אחר שיאכל ויעשה בטול ולא יברך ויאמר כך כל חמירא דאיכא ברשותי דלא חזיתיה ודלא ביערתיה בין ידענא ביה בין לא ידענא ביה להוי בטיל כעפרא.
<h2>דף ז.</h2>
תלמיד שהיה יושב לפני רבו ביום י"ד ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו מבטלו בלבו זה פשוט בפסחים.
והבודק צריך לברך קודם בדיק' בא"י אמ"ה אקב"ו על ביעור חמץ ופשיטא שאם בירך לבער שיצא ידי חובה דלבער כ"ע לא פליגי ובעל ביעור פליגי והלכתא אפילו על ביעור חמץ ונהגו לברך על ביעור חמץ לרבות' כמו בהמוציא ובמוציא זה פשוט בפסחים. וזאת הברכ' מברך כל זמן שיבדוק אפילו שכח ולא בדק בליל י"ד כדאמרי' לקמן [י' ע"ב] שיכול אח"כ לבדוק מברך כל זמן שיבדוק וכן כתב הרמב"ם. לא נהגו לברך שהחיינו בבדיקת חמץ אפי' שהיא מצוה הבאה מזמן לזמן יש מי שאומר מפני שאין בו הנאה לגוף והרא"ש כתב כיון דמצוה זו אינה אלא לצורך המועד לתקן ולבער החמץ סמכינן אזמן דרגל מידי דהוה אעושה סוכה ולולב דחיי' לברך שהחיינו וסמכי ליה אזמן דרגל והראב"ד כתב שאומר זמן והרשב"א כת' שהיא רשות אם ירצה יאמר אותו כי יש בו טעם לאומרו כמו העושה סוכה ולולב ורבי פרץ כתב שאין לאומרו שאיך יאמר שהחיינו לבער זה מן העולם. יש מי שכתב שאין לבודק החמץ לדבר עד שיגמור הבדיקה וגם יש מי שכתב שאם שח בדברים שלא מענין הבדיקה שצריך לחזור ולברך והרא"ש כתב שיש לו ליזהר שלא ישיח בין הברכה להתחלת הבדיקה אבל מאחר שהתחיל לבדוק לא הוי שיחה הפס' מידי דהוה אאכילה שהשיחה אינה הפסק בין אכילה לאכילה לחזור ולברך המוציא וכן בישיב' סוכה ומיהו לכתחלה טוב ליזהר שלא יעסוק בשיחה בטלה עד שיגמור כל הבדיקה כדי שישים אל לבו לבדוק יפה. ואם ב"ה אינו יכול לטרוח ולבדוק בכל המקומות שבבית יעמדו מבני ביתו אצלו בשעה שמברך דכ"א מהם יבדוק במקומו על סמך הברכה שבירך ב"ה וכן נראה מתוס' דברכות [פ"ו ה"כ] י' שעושין מצוה אחת אחד מברך לכולם.
ויברך קוד' הבדיקה בא"י אמ"ה אקב"ו על ביעור חמץ ועל זו הברכה יסמכו כלם שאם יהיה לו טורח גדול לבדוק כל הבתים והעליות יקח מבני ביתו ויתפזרו ויבדקו כל א' מהם חלק מהבתים ואין צריכין לברך אלא הוא ואינו מברך שהחיינו. ויש מי שכתב שאין לו להסיח במילי דעלמא עד שיגמור כל הבדיקה ויש מי שכתב שאם שח בנתים חוזר ומברך ויש מי שכתב דלא הוי שיחה הפסק בנתים כלומר באמצע הבדיקה אבל לא ישיח בין הברכה להתחלת הבדיקה זולתי בענין הבדיקה כמו טול ברוך דהמוציא וכן עקר. ומ"מ טוב הוא שיזהר שלא ישיח שיחה בטלה באמצע הבדיקה שמא יפנה לבו לבטלה ולא יבדוק יפה.
<h2>דף ז:</h2>
אין בודקין לאור הלבנה ולא לאור האבוקה כלומ' נר גדול דאף על גב שאורו גדול אינו יכול להכניסו בחורין כמו נר קטן ועוד יתפחד שמא ישרוף הבית ולא יבדוק יפה זה פשוט בפסחים ויש כמה ארצות שנהגו שאין בודקין אלא בנר של שעוה אבל לא בנר של חלב שמתירא שמא יטיף על הכלים ויטנפם או יאסרם וגם לא בנר של שומן שמתיר' שמא יטיף השמן על שום כלי או על שום אוכל ויאסרנו לאוכלו עם חלב וגם לא בנר של שמן שמתיר' שמא יפול מן השמן על הבגדי' ויטנפם וגם אינה יכולה ליכנס בחורין ובסדקין ומנהג יפה הוא וכן ראוי לעשות וכן ראיתי כתוב בשם רבוות'. ולא יבדוק לאור החמה ואכסדרה דגדול אורה בודק' לאור היום זה פשוט בפסחים ומיירי ששכח ולא בדק בלילה שלא יבדוק למחר לאור היום אלא לאור הנר זולתי אכסדרה שאורה רב שאם שכח ולא בדקה בלילה בודקה לאור היום והכי איתא בירושלמי שאפילו ביום צריך נר אפילו בבית שיש בה אורה אם שכח ולא בדק זולתי באכסדרה כמו שכתבתי.
ואם שכח ולא בדק בליל י"ד יבדוק ביום י"ד ויבדוק לאור הנר אפי' ביום ואפילו בבית שיש בה אורה זולתי אכסדרה שאורה גדול שאם שכח ולא בדקה בלילה יכול לבדוק בו ביום בלא נר.
<h2>דף ח.</h2>
והבדיקה יעשנה עם אור הנר שהוא יפה לבדיקה וצריך שיהי' נר שיכול להכניסו בחורין ובסדקין לבדוק יפה אם יש חמץ ולפי' לא יבדוק בנר אבוקה שהוא נר גדול שלא יכול להכניסו בחורין ובסדקים והוא מתירא שמא ישרף הבי' ולא יבדוק יפה. ולא בנר חלב שמתירא שמא יטיף על הבגדים ולא יבדוק יפה. ולא בנר שמן מזה הטעם אלא בנר שעוה וזה המנהג הוא היפה והכשר לבדוק בנר קטן של שעוה.
חצר אינה צריכה בדיקה מפני שעורבים מצויין שם זה פשוט בפסחים. וכתב הרשב"א וכן קרקע הבית שתרנגולין מצויין שם.
כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אין צריך בדיקה זה פשוט במשנת פסחים. בתי כנסיות ובתי מדרשות צריכין בדיק' וכן כתבו הראב"ד והרשב"א וכן בירושלמי מפני שאוכלין שם סעודת מצוה מעבור החדש וכן התינוקות נכנסים שם בפתן. חורי הבית העליונים פירו' למעלה מקומת אדם והתחתונים פי' למטה מג' טפחים וגג היציע וגג המגדל ורפת בקר ומתבן ולולין של תרנגולי' אין צריכין בדיקה זה פשוט בפסחים. ועוד פשוט שם ואוצרות יין ואוצרו' שמן אין צריכין בדיקה אלא אם כן יודע בודאי שהכניס שם חמץ ואם מסתפק מהם צריכין בדיקה וכן אוצרות שכר אם מסתפק מהם לדעת בעל העטור אוצרות שמן אפילו במסתפק אין צריכין בדיק' אבל הרי"ף והרמב"ם השוו אוצרות שמן לאוצרות יין וחלוק זה תלוי במה שעתה מסתפקין משם להדלק' והוה ליה כבי קירי כך מצאתי במאמר חמץ. בית דגים אין צריכה בדיקה ודוקא גדולים אבל קטנים צריכה בדיקה שאין לו שיעור לקחת מהם קודם אכילה ולפעמים תוך הסעודה נכנסין שם לקחת מהם יותר ומכניסין שם חמץ דמספק צריכה בדיקה וי"מ בהפך וראשו' עקר וכן כתב הרמב"ם. ובית המלח ובית השעוה צריכין בדיקה ובית תמרים ובית עצים צריכי' בדיקה כ"ז פשוט ופי' חורי הבית התחתונים למטה מג' טפחים סמוך לקרקע. חור שבין אדם לחבירו בכותל כל אחד מהם בודק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטלו בלבו וחור שבינו לגוי לא יבדוק בו כלל שמא יאמ' הגוי כשפי' הוא עושה לי ואיכא סכנה זה פשוט בפסחים.
וצריך לבדוק בכל המקומות שרגילים להכניס בהן חמץ אפילו דר' מקרה בעלמא. חור שבין יהודי לגוי אין צריך בדיקה שמא יאמר הגוי כשפים הוא עושה ואף על גב דשלוחי מצוה אינם ניזקין היכא דשכיח היזקא שאני. וחור שבין אדם לחברו כל א' בודק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטלו בלבו. חורי הבית שהם למטה משלשה טפחים או למעלה מקומת אדם אין צריך לבדוק זיזי' הבולטים מן הכותל צריך לבדק' ודינן כמו חורין בשיעו' שכתבתי.
<h2>דף ח:</h2>
מרתף של יין שמסתפק והוא עשוי שורות שורות חביות קטנות זו למעלה מזו וזו לפנים מזו בודק ב' שורת החיצונות שהן העליונות זה פשוט במשנת פסחים. ונחלקו בגמרא בפירושה רב ושמואל דרב אמר דצריך בדיקה העליונה ושלמטה ממנה ושמואל אמר חיצונה ושלפנים הימנה והרמב"ם פסק כרב וכן הר"י ויש מי שפסק כשמואל משום דכלהו תנאי תנו כוותיה דשמואל.
<h2>דף ט.</h2>
אין חוששין מספק שמא גררה חולדה חמץ ממקום למקום ומבית לבית כלומר משאינו בדוק לבדוק וממקום שמכניסין למקום שאין מכניסי' זה פשוט במשנת פסחים.
<h2>דף ט:</h2>
לשון הרמב"ם בחמץ ומצה הניח ט' צבורין של מצה ואחד של חמץ ובא עכבר ונטל ולא ידענו אם חמץ אם מצה נטל ונכנס לבית בדוק צריך לבדוק דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ב' צבורין אח' של מצה וא' של חמץ וב' בתי' א' בדוק ואח' שאינו בדוק ובאו ב' עכברים אחד נטל חמץ ואח' נטל מצה ואין ידוע לאי זה בית נכנס אותו שנטל החמץ וכן ב' בתים בדוקים וצבור אחד של חמץ ובא עכבר ונטל ואין ידוע לאי זה בית נכנס או שנכנס לא' מהן ונכנס אחריו ובדק ולא מצא כלום או שבדק ומצא ככר בכולן אין צריך לבדוק עוד שאין כאן קבוע הניח חמץ בזוית זו ומצאו בזוית אחרת או שהניח ט' חלות ומצא י' או שהיו ט' צבורין חמץ ואח' מצה ופירש ככר מהן ואין ידוע אם חמץ אם מצה ובא עכבר ונטל הככר שפירש ונכנס לבית או שבא עכבר ונטל חמץ וספק אם נכנס לבית זה או לבית אחר אכל אלו צריך בדיקה. נכנס עכבר לבית וככר בפיו ויצא משם עכבר וככר בפיו אומרים הראשון שנכנס הוא האחרון שיצא ואינו צריך לבדוק היה האח' לבן והשני שחור צריך לבדוק נכנס עכבר וככר בפיו ויצאה משם חולדה וככר בפיה צריך לבדוק יצתה חולדה ועכבר וככר בפיה אין צריך לבדוק שזה הככר הוא שהיה בפי העכבר. נחש נכנס בחור וככר בפיו אין צריך להביא חבר להוציאו. כזית חמץ בשמי קורה מחייבין אותו להביא סולם להורידו שפעמים יפול משמי קורה. היה חמץ בבור אין מחייבין אותו להעלותו אלא מבטלו בלבו ודיו ע"כ כל זה פשוט בפסחים ותימא מהרי"ף שלא הביא שום דבר מזה והרא"ש כתב כי שמא לא הביא זה משום דהוי מילתא דלא שכיח'.
<h2>דף י:</h2>
כתב רי"ף והיכא דבדק ולבתר הכי חזא עכבר דנפל לביתא ובפומיה ריפתא אע"ג דעל לביתא ואשכח פירורין כשיעור ההוא ריפתא לא אמרי' מיכל אכלי לההו' פתא והני פירורין דידיה אינון אלא אמרי' פירורין מעלמ' אינון ובעי למיבדק על ההוא ריפת' דעכברא דאמר רבא תינוק נכנס וככר בידו ונכנס אחריו ומצא פירורין אין צריך בדיקה שדרכו של תינוק לפרר עכב' נכנס וככר בפיו ונכנס אחריו ומצ' פירורין צריך לבדוק דאין דרכו של עכבר לפרר ע"כ זה פשוט בפסחים וכתב הרמב"ם ואם מצא אות' הפת שנטל העכבר ונכנס אין צריך בדיקה.
לא בדק בליל י"ד יבדוק ביום י"ד לא בדק ביום י"ד יבדוק בתוך המועד לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד זה פשוט במשנת פסחים. ופרש"י תוך המועד תוך ו' שעות ולאחר המועד אח' ו' שעות והקשו עליו ופי' בתוס' תוך המועד תוך הפסח ולאחר המועד לאחר הפסח וכן פי' רי"ף. וכשבודק מה שמשיי' בשביל מחר יניחנו בצנעא כדי שלא יצטרך בדיקה אחריו זה פשוט במשנת פסחים והא דאמרינ' דאם לא הצניעו דצריך בדיק' לא מסתמא כי כבר אמרנו אין חוששין שמא גררה חולדה אלא כגון שנטלה עכבר בפיו או שהניח י' ומצא ט' כאשר אפר' דאז צריך בדיקה אם לא הצניעו וכן מוכח שם בגמר' וכן כתב רי"ף. וגרסינן בירושלמי כיצד הוא עושה כופה עליו כלי כפה עליו כלי ולא מצאו אימא שד נטלתו לא כפה עליו כלי ולא מצאו צריך לבדוק אותו בית.
ויקח כל החמ' שימצ' וכל החמץ שבבית ויקבצנו במקום משתמר מהעכברים כגון בתיבה או יתלנו באויר או כופה עליו כלי.
<h2>דף יא:</h2>
אוכלים חמץ כל שעה ד' ותולי' כל שעה ה' לא אוכלין ולא שורפין ושורפין בתחלת שעה ששית זה פשוט במשנ' פסחים.
<h2>דף יג.</h2>
ואם חל י"ד בשבת יבדוק בע"ש כלומר בליל יום ו' ויבער הכל מלפני שבת ויניח מה שיצטר' לליל שבת ולמחרתו עד ד' שעות ומבטל חמץ ביום השבת ואם ירצה בערב קודם ט' שעות לעשות ג' סעודות יעשה ממצ' עשירה או (מימיני טרגימא) [ממיני תרגימא] כמו שכתבתי בדין שלשה סעודות של שבת [ני"ב ח"א].
י"ד שחל להיות בשבת מבערין כל החמץ מלפני השבת ובודקין ליל יום שישי ומשיירין מן החמץ כדי שתי סעודות שיאכל בשבת עד ארבע שעות זה פשוט בפסחים ומבטלים חמץ ביום שבת כי תרומה מלפני השב' וחולין מבערין בזמנן וכן פסק רי"ף והרמב"ם כתב בודק בליל יום ששי ובשבת מבטלו וכופה עליו כלי והראב"ד תפס עליו.
<h2>דף כא.</h2>
מאכיל לבהמה ולחיה ולעוף כל שעה ה' של י"ד אף על גב דחיה מה שמשיירת מצנע' זה פשוט בפסחים ומקשו בתוספות כיון שהחיה מצנעת מה שמשיירת יהיה אסור להאכילה ותירץ רבינו (שמעון) [שמשון] דמיירי בחיה כפותה והרא"ש (ש)תרץ שעומד עליה עד שתכלה לאכול ולא יעלים עין ממנה כדי שלא תצניע.
<h2>דף לא:</h2>
חמץ שנפל עליו מפולת הרי הוא כמבוער והוא שיהיה עמוק בענין שאין הכלב יכול לחפש אחריו שחפישת הכלב שלשה טפחים וצריך עכ"ז לבטלו בלבו זה פשוט בפסחים.
<h2>דף מט.</h2>
ואם חל י"ד בשבת יבדוק בע"ש כלומר בליל יום ו' ויבער הכל מלפני שבת ויניח מה שיצטר' לליל שבת ולמחרתו עד ד' שעות ומבטל חמץ ביום השבת ואם ירצה בערב קודם ט' שעות לעשות ג' סעודות יעשה ממצ' עשירה או (מימיני טרגימא) [ממיני תרגימא] כמו שכתבתי בדין שלשה סעודות של שבת [ני"ב ח"א].
י"ד שחל להיות בשבת מבערין כל החמץ מלפני השבת ובודקין ליל יום שישי ומשיירין מן החמץ כדי שתי סעודות שיאכל בשבת עד ארבע שעות זה פשוט בפסחים ומבטלים חמץ ביום שבת כי תרומה מלפני השב' וחולין מבערין בזמנן וכן פסק רי"ף והרמב"ם כתב בודק בליל יום ששי ובשבת מבטלו וכופה עליו כלי והראב"ד תפס עליו.
היה יושב בבית המדרש או בשום מקום רחוק ביום י"ד לעשות שו' מצוה או לסעוד' האירוסין ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו יחזור ואם לאו יבטל בלבו ואם היה הולך להציל מן הגייס ומן הנהר ומן הדליקה ומן המפולת יבטל בלבו ולדבר הרשות יחזור מיד ועד כמה חוזר עד כביצה פחות מכביצה מבטלו בלבו כל זה פשוט בפסחים ומחלקת בגמרא אמר רבי יהודה אני לא שמעתי אלא סעודת אירוסין לבד ורבי יוסי אומר אני שמעתי סעודת אירוסין וסבלונות פי' כי סבלונות מצוה היא ובכלל סעודת אירוסין היא הרב אל ברצלוני פסק כרבי יוסי וכן בעל העטור.
<h2>דף נ.</h2>
ויום י"ד שהוא ערב פסח תלוי במנהג עד חצות לעשות בו מלאכה ומקום שנהגו לעשות עושין ושלא לעשות אין עושין ואחר חצות בכ"מ אסור לעשות בו מלאכה והעוש' בו מלאכה מנדין אותו ודוקא מלאכה להשתכר אבל לעצמו כגון לתקן בגדיו ומנעליו לצור' המועד או כותב ספרים לעצמו לצורך למודו מותר.
מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחי' עושין ובמקום שנהגו שלא לעשות אין עושין כי עד חצות תלוי במנהג וההולך ממקו' שעושין למקום שאין עושין או בהפך נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם ודוקא עד חצות תלוי במנהג אבל אחר חצות אסור ומשמתין על העושה מלאכה אחר חצות כך פשוט בפסחים וכתב אבי העזרי בעוש' מלאכה להשתכר אבל מתקן הוא כליו ובגדיו לצורך המועד וכן הכותב ספרים לעצמו דרך למודו מותר כל היום. והא דאמרי דנותנין עליו חומרי מקום שיצא מש(ו)ם דוקא בדבר כזה כלומר ממלאכה שיאמרו אין לו מלאכה אבל אם לא היה אפשר בלתי מחלוקת יש לו לעשות מלאכה עמהם כי גדול השלום ויש לו לעבור על מנהג מקומו כיון דליכא איסור דאוריתא אלא שנהגו בו מקומו להחמיר עליהם.
<h2>דף נה.</h2>
שלשה אומניות עושין מלאכה ומתחילין אותה בי"ד עד חצות אפילו במקום שלא נהגו והם חייטין וספרי' וכובסין ושאר אומניות אם התחיל קודם י"ד גומר' בי"ד אבל לא יתחיל אותה לכתחלה בי"ד אף על פי שיכול לגומרה במקום שלא נהגו לעשות מלאכה כך פשוט בפסחים והראב"ד כתב כי כל זה מיירי לצורך המועד. יש מי שכתב דהא דאמרינן דאם התחיל קודם י"ד גומר' בי"ד אפילו במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה דוקא עד חצו' אבל לאחר חצות לא יגמור ור"י כתב דכל היום מותר לגומרה ובלבד שיהיה לצורך המועד.
<h2>דף נה:</h2>
מושיבין שובכין לתרנגולין בי"ד וכל שכן תרנגול' שברח' שמחזירין אותה כך פשוט בפסחים. גורפים זבל מתחת רגלי הבהמה בי"ד כך פשוט בפסחים. מוליכין ומביאין כלים מבי' האומן אף על פי שאינם לצורך המועד כך פשוט בפסחים.
<h2>דף צט:</h2>
ואם חל י"ד בשבת יבדוק בע"ש כלומר בליל יום ו' ויבער הכל מלפני שבת ויניח מה שיצטר' לליל שבת ולמחרתו עד ד' שעות ומבטל חמץ ביום השבת ואם ירצה בערב קודם ט' שעות לעשות ג' סעודות יעשה ממצ' עשירה או (מימיני טרגימא) [ממיני תרגימא] כמו שכתבתי בדין שלשה סעודות של שבת [ני"ב ח"א].
ולא יאכל אפילו מצה עשירה מט' שעות ולמעלה כדי שיכנס בלילה לאכל מצה לתאבון אבל יכול לאכל פירות וכיוצא בהן והכל לפי האדם כי יש אנשים שבשביל מעט שיאכלו ביו' לא יוכלו לאכל בלילה.
י"ד שחל להיות בשבת יכול לעשות שלשה סעודות ממצה עשירה שנילושה בבצים או במי פירות וכן היה נוהג ר"ת דהא דאמרינן דאסור לאכול מצה בערב הפסח דוקא לחם עוני כאשר אכתוב ובבקר בשעה ד' אינו יכול להשלים שלשה סעודות כאשר כתבתי בדין שלשה סעודות של שבת. האוכל מצה בערב הפסח כאלו בועל ארוסתו בבית חמיו והבועל ארוסתו בבית חמיו לוקה כך פשוט בירושלמי פירוש ודוקא מזמן איסור חמץ ולמעלה ומצה עשירה מותר כמו שכתבתי למעלה וכן כתבו התוספות.
ערב פסח אסור לאכל מצה עד הלילה והאוכל לוקה ואינו אסור אלא דוקא מזמן איסור ואילך ואינו אסור לאכל מצה עשירה.
<h2>דף קז:</h2>
ערב פסח אסור לאכ[ו]ל מט' שעות ולמעלה עד שתחשך כמו שתמצא בח"ד כך פשוט בפסחים. והכל לפי האדם שיעשה בענין שיהיה תאב לאכל מצה בלילה וגם פשוט שם דעובר זמנו במיני תרגמה י"מ פירות וי"מ בשר כי יש אנשים אסטניסי' שאם היו אוכלים שום דבר ביום לא היו אוכלים בלילה. הבכורות שנוהגין להתענות ערב פסח יש סמך להם מהירו' דאמר רבי בכור הוה ולפיכך לא היה אוכל לא חמץ ולא מצה אף על גב דמצי' שם רבי אסטני' הוה ואי אכי' ביממ' לא הוה אכיל בליליא.
ולא יאכל אפילו מצה עשירה מט' שעות ולמעלה כדי שיכנס בלילה לאכל מצה לתאבון אבל יכול לאכל פירות וכיוצא בהן והכל לפי האדם כי יש אנשים שבשביל מעט שיאכלו ביו' לא יוכלו לאכל בלילה.
